תמיד היא שם. ביציע. איתו. קצת רחוקה אבל כל כך קרובה. הם ביחד. מקשה אחת, משפחה אחת, הצלחה אחת.

תמיד היא שם. איתו בכל מקום. היא מבינה. היא היתה במצבים האלה. היא יודעת איך זה להיות גלמוד בארץ נוכריה. איך זה להיות אדם בלי בית. ולו יש בית. היא הבית שלו. לעולם לא יצעד לבד. בכל מקום שהוא – היא. השריון שסוחב את הצב.

גם היא החזיקה את המחבט. מבינה את הלחצים שעוברים עליו בכל רגע. את הקושי הפיזי. את רגעי המשבר. את המעבר החד מאוויר פסגות עמוק לתהום.

היה זה איתן גלס שכתב: "אתה רוצה אישה פלקט, בלי ניסיון חיים. אתה רוצה ילדה-נעשה, קפואה ובלי קמטים. " כאילו התייחס לכל אותם ידוענים ובעלי הון מכל תחום ותחום וביניהם ספורטאים.

היא לא עוד דוגמנית. לא עוד נערת שער. אין לה קריירה אחרת והיא בטח לא עקרת בית שתשב ותחכה לו. היא מנהלת התיאטרון. מפיקת ההצגה, הבמאית והתסריטאית גם יחד. מובילה בגאון את הפמילייה וכל הצוות. משאירה לו להתעסק רק במה שהוא טוב בו.

הכי טבעית שיש. מבלי לנסות לנשוא חן, בלי פוזות למצלמה ובלי מניירות. גם אם זה אומר לזרוק הערה ליריב, אפילו שצריך איתו שיתוף פעולה רק כמה ימים לאחר מכן. הכי רחוק שיש מצביעות. ולמרות זאת, אולי אפילו בגלל זאת, היא הכי חיננית שיש.

היה זה נתן אלתרמן שכתב: "ישנן יפות יותר ממנה, אך אין יפה כמוה." זאת אהבת אמת. הוא אוהב אותה – ממש מעריץ אותה – למרות ואולי אף בגלל הפגמים הקטנים, הקימורים שלא תמיד נראים הכי אסתטיים לבוחן מהצד. בשבילו ככה צריך להיות – ככה היא מושלמת.

זה לא משנה שהיא לא האוקטן הכי גבוה, כי היא הדלק שמניע בצורה האוטופית את המנוע הכי טוב שנברא.

החיבוק אחרי – הרגע הכי מרגש – הוא לא חיבוק של תאווה, אלא חיבוק מלא תשוקה, מלא אהבה, מלא שותפות גורל.

צריך להיות גבר חזק כדי להתחבר לאישה חזקה דווקא מעמדה של כוח, שנראה שלאורך השנים הפכה לעמדה של נחיתות – בדיוק המקום המושלם בשבילו לעומתה.

כי בלעדיה הוא לא היה שם. לא עד כדי כך גבוה.

המפרסמים דוחפים פוטושופ על נערות יותר מדי מושלמות ממילא. דווקא אותם צריך לשווק. את הזוגיות הזו של שני היפים האלה. יפים בדיוק במידה הנכונה. כשהם ביחד. מבפנים ומבחוץ. מלבר ומלגו. לא זוג מלכותי – זוג אמיתי. השאיפה האמיתית שצריכה להיות לאדם.

ייתכן שאני מוטה אג'נדה, רווי סטראוטיפים או סתם לא חשוף למספיק מידע. אבל כל אחד יוצר את המופע שלו, את ההצגה שלו, רק לפי המידע אשר מצוי בידיו והניתוח שעשה לו.

ושם, ליד מייקל ג'ורדן, ויין גרצקי, ג'י.סי. אוונס ועוד מספר יחידי סגולה, הוא לא ישב לבד. שם, בשורה הראשונה, הכי קרוב לאמצע שאפשר, ישמרו להם שני מקומות – לרוג'ר ומירקה פדרר.